<h1>המכתם — ברכות</h1>
<h2>דף ד:</h2>
מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה. פי', דקיי"ל מים ראשונים מטהרין את הידים, שניים מטהרין את המים, כלומר שהמים ראשונים הן עצמן טמאים מחמת הידים, ושמא הראשונים יצאו חוץ לפרק העליון והשניים שמא לא עברו חוץ לפרק אלא עד הפרק שהם שיעור מקום הנטילה, ונשארו המים הראשונים שהיו טמאים חוץ לפרק, ואם ישפיל ידיו למטה ויחזרו לתוך הפרק ויטמאו את הידים. לפיכך צריך שיגביהם למעלה כדי (שיתגנבו) [שיתנגבו] שם, או יתקנהו ולא יחזרו למטה. אבל מים אחרונים צריך שישפילם למטה, כדי שיזובו מהן כל המים המזוהמין שבהם, ולא ישאר מהם על הידים כלל.
כל האוכל בלא ניגוב כאלו אוכל לחם טמא, פי' דכל פת ושאר אוכלין שנוגעין בידים שאינן נגובות, הוא נמאס, ומצינו בזה הפסוק שקורא לחם טמא כשהוא נמאס, שכבר אמר בגללי צואת האדם תעוגנה, ואומר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא. כתב הרמ' וכל הנוטל ידיו באחרונה מנגב את ידיו ואחר כך נוטל כוס של ברכה.
